​

​

אם הייתי אישה צעירה שהכירה את אהבת חייה בצבא , בלימודים או סתם בנסיעה קצרה

אם הייתי אישה צעירה שהכירה את אהבת חייה ודאי היינו מטיילים בעולם , שוכרים דירה במרכז ת"א , אולי גם היינו מאמצים כלב או שניים.

אם הייתי אישה צעירה שחייה בזוגיות עם אהבת חייה , לבטח היינו מתארסים ולאחר מכן מתחתנים באיזה אי טרופי קטן, חתונה קטנה וצנועה, רק אני והוא לבד.

אם הייתי נשואה לאהבת חיי, הייתי עוברת לגור ביישוב קטן או קיבוץ ,הייתי משאירה את שם משפחתי ומוסיפה את שלו.

אם הייתי נשואה לו, כנראה שהיינו מביאים כמה ילדים לעולם 2 או אולי 3.

אם הייתי נשואה לאהבת חיי הייתי מאושרת, ולא היה עולה בי פחד כאשר נסע לעבודה, שמה יעשה תאונה, או שילך לסידורים וליבו יידום, הייתי חיה חיים מאושרים ורגילים לציידו.

אם הייתי נשואה לאהבת חיי והייתה פורצת מלחמה, ודאי היו קוראים לו למילואים והוא היה מתייצב.

אם אהבת חיי היה מתגייס לשירות המילואים בזמן המלחמה, היית דואגת אבל רגועה,

רגועה כי לי זה לא יקרה, כל כך הרבה חיילים בסדיר ומילואים, מה הסיכוי שזה יהיה הוא?

אם הייתי נשואה לאהבת חיי וקצינים היו באים לדפוק על דלתי הייתי נופלת , לא מצליחה או מסוגלת ,לא מעקלת , חצי בן אדם עם הבעה קפואה.

הייתי הולכת להלוויה בצעדים קטנים, הייתי נעמדת מעל הבור, מסתכלת על הארון ורוצה להיקבר אתך, כמו שהבטחנו אחד לשנייה ,אז .. עד שהמוות יפריד בינינו.

 מי ידע שהמוות עורב לנו בפינה, מי ידע שתשאיר אותי לבד, אלמנה .

אם הייתי אישה צעירה שהתאלמנה מאהבת חייה ,הייתי מפזרת חיוכים לכולם, שמה מסכות של אושר ,כי נמאס לי משאלות .

כי אני לא בסדר ואני עדיין כאובה וזה לא משנה אם עברה שנה שנתיים או 30 שנה .

אני עדיין אותה אישה צעירה שאיבדה את אהבת חייה במהלך המלחמה.

אם הייתי אישה אלמנה ,הייתי גיבורה כי המשכתי לחיות על אף השכול והכאב.

ואת סבתא, את הגיבורה שלי ולא רק שלי ,של המשפחה המצומצמת והמורחבת

הגיבורה של כולנו , ולא רק את.

כל אותן נשים וגברים שאיבדו את בנות ובני זוגן במלחמות ובמערכות ישראל.

עליכן ועליכם לא מספרי סיפורי גבורה או שרים שירי הלל – אבל אתם/ן אלו שהקרבתם שלא מבחירתכם את אהבתכם/ן הגדולה מכל – למעננו ,למען כולנו, למען ארץ ישראל.